גברים הסובלים מהפרעה קשה לזקפה, כזו שאינה מגיבה לטיפול בגלולות דרך הפה, עשויים להיות מועמדים לניתוח להשתלת שתל של הפין. מטרת הניתוח הינה להעניק נוקשות לפין ולאפשר קיום יחסי מין עם חדירה.
במחקרים רבים שנעשו, הודגם כי שיעור שביעות הרצון של מטופלים לאחר הניתוח הינו גבוה מאוד (מעל 85-90%).
מהו שתל של הפין?
שתל הפין הינו שתל פנימי ללא מרכיב חיצוני.
קיימים שני סוגי שתלים – שתל חצי קשיח ושתל מתנפח.
שתל מתנפח של הפין בנוי משני גופים גליליים אשר מושתלים בפין עצמו, משאבה המושתלת בשק האשכים ומיכל לנוזל המושתל באגן או מאחורי שרירי דופן הבטן. שתל זה מאפשר לפין להיות רפוי בשגרה. לפני קיום יחסי מין לוחצים על כפתור המושתל בשק האשכים, הגורם לצילינדרים המושתלים בפין להתמלא בנוזל ולהתקשח. שתל חצי קשיח מעניק קשיחות תמידית לפין, אך הוא גמיש מספיק לאפשר לקפל את הפין (על מנת שלא יבלוט או יפריע בחיי היום יום), וליישרו לפני קיום יחסי מין. הבחירה בסוג השתל מבוססת על צרכי המטופל, אורח חייו, היסטוריה רפואית, יכולת השימוש בידיים להפעלת המכשיר, ונתונים נוספים.
מה צריך לדעת לפני שמחליטים על ניתוח?
כפי שהוסבר, מטרת הניתוח הינה לספק קשיחות לפין לצורך חדירה.
הניתוח אינו מאריך או מגדיל את הפין, ואינו משנה את התחושה, השפיכה או תחושת האורגזמה.
הניתוח אינו מאפשר “לחזור אחורה” לטיפולים כגון גלולות או זריקות, והינו “תחנה אחרונה”. על כן, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולוודא שנשקלו כל האפשרויות לטיפולים אחרים להפרעת הזקפה ושהניתוח צפוי לענות על צרכי המטופל. ניתוח שתל הפין הינו בעל אחוזי הצלחה ושיעורי שביעות רצון גבוהים מאוד. הסיכון לזיהום של השתל הוא כ-1% ותלוי במאפייני המטופל. משמעות זיהום של השתל הינה צורך בהוצאת השתל בניתוח נוסף. הסיכון לפגיעה באברים סמוכים (לדוג’ צינור השתן, שלפוחית השתן) הינו נמוך עוד יותר. מכיוון שמדובר בשתל מכני, אין חשש לדחייה של השתל.
כיצד מתבצע הניתוח?
הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה או ספינאלית (חצי גוף).
קיימות גישות שונות לחתך הניתוחי, אך בסופו של דבר התותב (על שלל מרכיביו) מושתל דרך חתך קטן בודד. המטופל משתחרר לביתו ביום שלאחר הניתוח.
מה צפוי לאחר הניתוח?
כאבים או חוסר נוחות צפויים בשבוע – שבועיים הראשונים שלאחר הניתוח והם חולפים בהדרגה. ניתן להפעיל את התותב כ-4-6 שבועות לאחר הניתוח. לאחר כ-3-6 חודשים השתל הופך לחלק אינטגרלי מהגוף. הסיכוי לכישלון מכני של השתל ב-10 השנים שלאחר הניתוח הינו 15%. כישלון מכני דורש את החלפת השתל או אחד ממרכיבי השתל באמצעות ניתוח, אשר לרוב הינו קל יותר וההחלמה ממנו אף היא קלה יותר, בהשוואה לניתוח הראשון.
