מחלת פירוני גורמת להופעה של עקמת נרכשת של הפין (הפין היה ישר ובהמשך הופיעה עקמת).
הפין מורכב מצינור השתן (השופכה) ושני גופים ספוגיים המתרחבים בזמן זקפה (הגופים המחילתיים). הגופים המחילתיים עטופים במעטפת קשיחה אך אלסטית. מחלת פירוני מתבטאת בהווצרות רקמה צלקתית נוקשה במעטפת הזו. מחלת פירוני היא מחלה שפירה ואינה מחלה ממארת (סרטן). הגורם למחלת פירוני אינו ידוע – התיאוריה המובילה טוענת כי המחלה נגרמת כתוצאה מחבלות מינוריות חוזרות כתוצאה מקיום יחסי מין. חבלות חוזרות הנגרמות באזור מוגבל, ככל הנראה יחד עם נטייה גנטית או גורמי סיכון אחרים, גורמים להיווצרות רקמה צלקתית לא תקינה במעטפת הגופים המחילתיים.
מהם התסמינים של מחלת פירוני?
המחלה מתבטאת באחד או יותר מהתסמינים הבאים: כאב בעת זקפה, הופעת עקמת חדשה בפין בעת זקפה (בניגוד לעקמת מולדת אשר הגבר מודע אליה מאז שהחל לחוות זקפות), הופעת גוש קטן ונוקשה בפין (הנקרא לעיתים נודול או פלאק) שניתן להרגיש במישוש כאשר הפין רפוי, וקיצור הפין. כמו כן עשויה ללוות את המחלה גם פגיעה בזקפה – ירידה בעוצמת הזקפה או קושי בהשגת זקפה או בשמירה עליה. התסמינים הללו עלולים לגרום לפגיעה ביכולת לקיים יחסי מין עם חדירה, או בהנאה מהם.
למחלת פירוני יש שני שלבים:
- השלב הראשון הוא השלב הפעיל (נקרא גם השלב הדלקתי). לרוב הוא נמשך מספר חודשים עד שנה (אך עלול להימשך יותר). שלב זה מאופיין בכאב או חוסר נוחות בפין בעת זקפה, הופעת עקמת בזקפה אשר עשויה להשתנות / להחמיר עם הזמן, ויתכן שיופיע גוש נוקשה בפין שניתן למששו.
- השלב השני הוא השלב היציב (נקרא גם השלב הכרוני או השלב הצלקתי). בשלב זה הדלקת הפעילה הסתיימה, ולא צפויה החמרה נוספת. הכאב לרוב נעלם, עדיין ניתן למשש את הגוש בפין, והעקמת נשארת קבועה ואינה משתנה.
מה יקרה לאורך זמן?
לא קיים טיפול אשר "מרפא" את המחלה לחלוטין או מחזיר את הפין למצבו שלפני המחלה. הכאב וחוסר הנוחות משתפרים עם הזמן ולרוב חולפים גם ללא טיפול.
אם הינך בתחילת השלב הראשון של המחלה (עד 6 חודשים מהופעת המחלה), קיים מחקר שהראה כי ללא טיפול – בקרב 40% מהחולים העקמת תחמיר, אצל 50% היא תישאר ללא שינוי, ואצל כ-10% העקמת תשתפר. צריך לזכור שבחלק מהמקרים שיפור בעקמת משמעותה הרחבת הרקמה הצלקתית גם לצד השני ואובדן אורך. כאמור, לאחר סיום השלב הראשון וכניסה לשלב הכרוני של המחלה, העקמת לרוב אינה משתנה.
הקשר בין מחלת פירוני לבין השפעתה הפסיכולוגית הקשה על הגבר מתואר היטב בספרות הרפואית. בחולים במחלת פירוני יש שכיחות מוגברת של ירידה בערך העצמי (self-esteem), שיבוש הקשר עם בן/בת הזוג, ירידה באיכות החיים, ותסמיני דיכאון של ממש. גברים רבים מדווחים על ירידה בתחושת הגבריות, ירידה בביטחון המיני ובהנאה המינית.
טיפול בעקמת הפין
מעקב בלבד:
לעיתים אין צורך בטיפול בעקמת. עקמת קלה עד 20 מעלות לרוב לא מגבילה את התפקוד המיני (מבחינת יכולת חדירה או מגוון התנוחות האפשריות בעת קיום יחסי מין).
טיפולים תרופתיים:
לא קיים טיפול תרופתי לעקמת מולדת. לאורך השנים הוצעו ונוסו תרופות שונות למחלת פירוני (עקמת נרכשת), אולם כולן הוכחו כבעלי יעילות נמוכה עד אפסית בטיפול במחלה. תרופות אלו כללו בין היתר: ויטמין E, קו-אנזים Q10, התוסף acetyl-L-carnitine, פוטבה (Potaba), קולכיצין (Colchicine), פנטוקסיפילין (Pentoxyfylline), וטמוקסיפן (Tamoxifen). לאחרונה הוצע שלתרופות לשיפור הזקפה מסוג חסמי האנזים PDE5 (כגון סיאליס) תתכן השפעה מעכבת להתקדמות המחלה, אולם טרם קיימת עדות מדעית מוצקה התומכת בטענה זו. תרופות אנטי-דלקתיות כדוגמת וולטרן יכולות להועיל בשלב החריף, בייחוד להקלה על הכאב.
טיפולים שמרניים לא תרופתיים:
טיפול במתיחה נעשה ע"י מכשיר המתלבש על הפין במצב הרפוי, ומותח אותו. יש מחקרים המראים שיפור מסויים בעקמת ובאורך הפין לאחר השימוש במכשיר, אולם יש צורך בזמן שימוש ממושך (לפחות שעתיים ביום, כל יום, במשך 3-6 חודשים). מחקרים אלו דיווחו על שיפור ממוצע בעקמת של 4-22 מעלות, ושיפור ממוצע של כ-1 ס"מ באורך הפין. ניתן לעיתים ניתן לשלב מכשיר מתיחה עם טיפולים נוספים (כגון זריקות קסיאפקס או ניתוח) להשגת שיפור מקסימלי.
טיפולי הזרקה לפין:
קסיאפקס (Xiapex) – התרופה היחידה המאושרת ע"י ה- FDA לטיפול במחלת פירוני. החומר המוזרק הינו קולאגנז (collagenase) – אנזים המפרק רקמת צלקת. על כן יש המכנים תרופה זו בכינוי "סכין כימית". מטרת הטיפול הינו לפרק את רקמת הצלקת, ובשילוב עם תרגילים המלמדים את המטופל לבצע (כגון מתיחה של הפין), משיגים ריכוך הרקמה הנוקשה ועקב כך שיפור בעקמת. המחקרים שבדקו את יעילות הקסיאפקס בוצעו על גברים עם מחלה כרונית, ועל כן זהו השלב המומלץ לביצוע הזריקות. פרוטוקול הטיפול כולל מתן של 2 זריקות במרווח של 3-7 ימים (מחזור טיפול), המתנה של 6 שבועות, ושוב זריקות וחוזר חלילה, עד קבלת 8 זריקות סה"כ (כלומר סה"כ 4 מחזורי טיפול לאורך כחצי שנה). פרוטוקול טיפול זה השיג שיפור ממוצע של כ- 34% ביישור העקמת – לדוגמא, עקמת של 60 מעלות תשתפר בסוף הטיפול לכ-40 מעלות. יש להבין שזהו ממוצע השיפור, אך יתכן כי חלק מהמטופלים לא יגיבו או יגיבו בצורה מינימלית, בעוד מטופלים אחרים יגיבו בשיפור ניכר ביותר. לא ניתן לצפות מראש מה תהיה יעילות הטיפול באדם ספציפי.
קיימים שני חסרונות לטיפול הקסיאפקס: מחירו גבוה יחסית ויש סיכון קטן לתופעות לוואי משמעותיות כמו שטף דם גדול המצריך ניקוז, או קרע במעטפת הגופים המחילתיים העלול להצריך ניתוח לתיקון הקרע. בנוסף, הטיפול אינו מתאים לגברים אשר העקמת שלהם הינה כלפי מטה.
"נכון להיום למיטב ידיעתי לא ניתן להשיג קסיאפקס בארץ, החברה הפסיקה לשווק את התרופה."
טיפולים ניתוחיים:
על מנת להיות מועמד לטיפול ניתוחי, על המטופל להיות בשלב היציב של המחלה, כלומר שחלפו לפחות 3-6 חודשים ללא שינוי בזוית העקמת וללא כאב בפין.
ניתן להתייחס לפין עם עקמת כפין בעל שני צדדים. הצד אליו נוטה הפין הינו הצד "הקצר" בעוד הצד השני הינו הצד "הארוך". לדוגמא – אם הפין עקום כלפי מעלה, הצד הקצר יהיה חלקו העליון של הפין והצד הארוך יהיה חלקו התחתון.
באופן כללי, קיימים שלושה סוגי ניתוחים לטיפול במחלת פירוני: ניתוח "פליקציה" שבו מקצרים את הצד הארוך, ניתוח לחיתוך הצלקת וכיסוי הפגם עם שתל – ניתוח שבו מאריכים את הצד הקצר, וניתוח השתלת תותב לפין. לכל אחד מסוגי הניתוחים יתרונות וחסרונות ועל המטופל והמטפל לשקול אותם בכובד ראש לפני ההחלטה על סוג הניתוח הרצוי.
1. ניתוח "פליקציה" (penile plication)
קיימות מספר טכניקות לביצוע ניתוח זה, עם הבדלים קלים בין השיטות השונות. באופן כללי, בניתוח זה מקצרים את הצד הארוך של הפין ע"י תפרים המקפלים את הרקמה, ועל ידי כך מיישרים את הפין. מכיוון שמקצרים את הצד הארוך, ברוב המקרים הפין מתקצר. קיצור הפין תלוי בחומרת העקמת – ככל שהעקמת חמורה יותר כך יש צורך בקיצור גדול יותר על מנת ליישר את הפין. המטרה בניתוח היא להגיע ליישור "פונקציונאלי" של הפין – כלומר לעיתים עדיף להשאיר עקמת קלה של 10-20 מעלות שאינה משמעותית, וזו על מנת שלא לקצר יתר על המידה את הפין. באופן כללי, הניתוח מתאים לגברים עם עקמת עד 60-70 מעלות עם פין שאינו קצר.
2. ניתוח לחיתוך הצלקת וכיסוי הפגם עם שתל (Plaque incision and graft)
בניתוח זה מאריכים את הצד הקצר ע"י חיתוך רקמת הצלקת. חיתוך זה גורם להיווצרות פגם במעטפת הגופים המחילתיים, ופגם זה מכוסה ע"י שתל. קיימים סוגים שונים של שתלים ולכל אחד יתרונות וחסרונות, ויש לדון על כך עם המנתח. הניתוח מומלץ לגברים עם פין קצר או בעלי עקמת חמורה (מעל 60-70 מעלות) אשר יש להם איכות זקפה טובה. למרות היתרונות הברורים, הניתוח טומן בחובו סיכון גדול יותר לסיבוכים כגון פגיעה בנוקשות הזקפה או בתחושה בפין.
3. השתלת תותב פנילי – לגברים עם מחלת פירוני הסובלים מפגיעה משמעותית באיכות הזקפה, שאינם מגיבים היטב לתרופות מסוג ויאגרה, מומלץ ניתוח להשתלת תותב פנילי. ניתוח זה מתקן הן את הזקפה הירודה והן את העקמת, ובנוסף מתקן פגיעות נוספות כגון עיוות מסוג שעון חול וחוסר יציבות של הפין. על ניתוח זה תוכלו לקרוא פרטים נוספים בקישור הבא [קישור ניתוח שתל של הפין].
לפני החלטה על טיפולי הזרקה לפין או ניתוח, רצוי לבצע בדיקה סונוגרפית (אולטרהסאונד דופלר) של הפין על מנת להעריך את חומרת העקמת, את רקמת הצלקת בפין ומאפייניה, והאם יש דלף ורידי והפרעה בזקפה המלווים את המחלה. בדיקה זו עוזרת לנו בהחלטה על הטיפול המתאים. עוד על הבדיקה כאן.
